רוב האתרים בתחום עיצוב הפנים בנויים אותו דבר: עמוד בית עם תמונה גדולה, גלריית פרויקטים, עמוד אודות קצר, ועמוד יצירת קשר. זה נראה טוב, וזה כמעט לא עוזר להחליט.
לקוח שמחפש מעצב לא סופר פרויקטים. הוא מנסה להבין אם הגישה מתאימה לו, איך עובדים איתו, כמה זמן זה לוקח, ומה בערך העלות, ורוב האתרים לא עונים על אף אחת מהשאלות האלה.
המאמר מסביר מה צריך להיות באתר מעבר לגלריה, איך מציגים פרויקט בצורה שמסבירה משהו, אילו פרטים מעשיים חייבים להופיע, ואיזו מערכת מתאימה לתחזוקה עצמאית.
למה גלריה לבדה לא מספיקה?
כי תמונות מראות תוצאה ולא הסבר. לקוח שרואה עשרים חללים יפים לא יודע איך הם נבנו, מה היו האילוצים, ואיך המעצב חושב. תיק עבודות שמציג רק תוצאות מוכיח מיומנות, והוא לא עוזר לאדם להחליט אם המעצב הזה יתאים דווקא לפרויקט שלו.
יש גם עניין של דמיון. לקוח שרואה חלל מפואר שאין לו קשר לדירה שלו לא מצליח לדמיין את התוצאה אצלו, וזה מרחיק במקום לקרב, גם כשהעבודה מרשימה.
לכן הצגת מגוון עדיפה על הצגת המרשים ביותר. פרויקטים בתקציבים ובהיקפים שונים מאפשרים לכל לקוח למצוא את עצמו, וזה בדיוק מה שמייצר את הפנייה.
אפשר גם לסמן את זה במפורש. תיוג של פרויקטים לפי סוג, לפי היקף או לפי סגנון עוזר למבקר להגיע ישר למה שרלוונטי לו, במקום לגלול עשרים פרויקטים ולוותר באמצע.
מה שגם חסר בגלריה טיפוסית הוא ההקשר. תמונה בלי הסבר מה היה שם קודם, מה נדרש ומה נעשה, היא תמונה יפה שאפשר למצוא במאות אתרים אחרים.
יש לזה גם משמעות לחיפוש. עמוד פרויקט שכולו תמונות בלי טקסט כמעט לא מדורג בגוגל, ואילו עמוד עם תיאור אמיתי תופס חיפושים על סוג הפרויקט, על הסגנון ועל האזור שבו הוא נעשה.
איך מציגים פרויקט נכון?
כסיפור קצר ולא כאלבום. מצב לפני, מה הלקוח ביקש, מה היו האילוצים, אילו החלטות התקבלו ולמה, ואיך זה נראה בסוף. חמישה משפטים לצד התמונות הופכים גלריה למשהו שמסביר איך המעצב חושב, וזה בדיוק מה שלקוח מנסה להבין.
- תמונות לפני, גם אם הן פחות מחמיאות
- מה הלקוח ביקש ומה היה האתגר
- אילוצים: תקציב, מבנה, לוח זמנים
- שתיים או שלוש החלטות עיצוב והסבר קצר לכל אחת
- תמונות אחרי, מכמה זוויות
- משפט של הלקוח, באישור
הפריט הראשון הוא זה שמייצר את האפקט החזק ביותר. תמונת לפני שאינה מחמיאה הופכת את התוצאה למרשימה בהרבה, ומראה כמה עבודה הייתה שם בפועל.
הפריט השלישי בונה אמון בצורה ישירה. אזכור של אילוץ תקציבי או של מבנה בעייתי מראה שהמעצב עובד במציאות, ולא רק בפרויקטים שבהם הכול אפשרי.
הפריט הרביעי הוא הלב. הסבר קצר על למה נבחר צבע מסוים או למה שונתה חלוקת החלל מלמד על דרך החשיבה, וזה מה שגורם ללקוח להרגיש שהוא מבין עם מי יעבוד.
אילו פרטים מעשיים חייבים להופיע?
ארבעה שמעכבים פנייה כשהם חסרים. איך עובד התהליך משלב ראשון ועד סיום, כמה זמן הוא נמשך, מה מודל התמחור, ובאילו אזורים המעצב עובד. חוסר בהם גורם לאנשים לדחות את הפנייה, כי הם לא רוצים לגלות שהם לא בטווח אחרי שיחה שלמה.
| המידע | מה הלקוח שואל | כשזה חסר |
|---|---|---|
| התהליך | מה קורה בכל שלב | חשש מהלא נודע |
| לוחות זמנים | כמה זמן זה ייקח | דחיית ההחלטה |
| מודל תמחור | לפי שעה או לפי פרויקט | חשש מהפתעה |
| אזורי עבודה | האם מגיעים אליי | פנייה מיותרת או ויתור |
| היקף מינימלי | האם מתאים לדירה שלי | פנייה לא רלוונטית |
השורה השלישית היא הרגישה ביותר, ואפשר לענות עליה בלי לנקוב במחיר. הסבר על מודל התמחור ועל מה משפיע עליו עונה על השאלה ומשאיר את המספר לשיחה.
השורה האחרונה חוסכת זמן לשני הצדדים. משפט שמבהיר מהו היקף הפרויקט המינימלי מסנן פניות שממילא לא היו מתאימות, ומונע שיחות מביכות בהמשך.
השורה הראשונה מפחיתה חשש אמיתי. לקוח שמזמין עיצוב לראשונה לא יודע למה לצפות, ותיאור התהליך בשלבים מסיר את רוב ההתלבטות שלפני הפנייה.
מה חשוב בעיצוב האתר עצמו?
שהוא יהיה שקט ויאפשר לעבודה לבלוט. הרבה אוויר, טיפוגרפיה מוקפדת, מעט צבעים, ותמונות גדולות שנטענות מהר. אתר של מעצב הוא בעצמו הוכחה ליכולת, ולכן אתר עמוס או לא אחיד סותר בדיוק את המסר שהוא אמור להעביר.
האתגר המרכזי הוא איזון בין איכות למשקל. תמונות גדולות הכרחיות בתחום הזה, ובלי דחיסה נכונה, פורמט מודרני וטעינה הדרגתית האתר נראה מצוין ונטען לאט מדי.
המובייל דורש תשומת לב מיוחדת. חלק גדול מהגלישה מתרחש שם, וגלריה שנבנתה למסך רחב ולא הותאמה כמו שצריך מאבדת בדיוק את מי שמדפדף בערב בטלפון.
כדאי גם לבדוק איך נראית תמונה אנכית לצד תמונה אופקית באותה גלריה. בפועל רוב הצילומים מגיעים בשני היחסים, וגלריה שנבנתה רק לאחד מהם נראית שבורה מהפרויקט השני.
וכל זה נשען על בסיס מותגי אחיד. מיתוג לעסקים שקובע גופנים, צבעים וטון גורם לאתר, למצגת ולמסמכים להיראות כמו חלק מאותו סטודיו ולא כמו שלושה עסקים שונים.
איזו מערכת מאפשרת לעדכן לבד?
מערכת שבה הוספת פרויקט היא מילוי שדות ולא בנייה מחדש. כשיש תבנית מוגדרת לעמוד פרויקט, המעצב מעלה תמונות, כותב כמה משפטים ומפרסם. בלי זה, כל עדכון דורש פנייה למפתח, והתוצאה הצפויה היא אתר שקופא כעבור שנה.
זה חשוב במיוחד בתחום שבו הפרויקטים מצטברים. סטודיו שמסיים כמה פרויקטים בשנה חייב יכולת להוסיף אותם בעצמו, אחרת התיק באתר מפגר אחרי העבודה בפועל.
מה שכדאי להגדיר מראש הוא מבנה קבוע. אותם שדות בכל פרויקט, אותו סדר ואותו יחס תמונות, שומרים על מראה אחיד גם כשמוסיפים עשרים פרויקטים לאורך זמן.
שווה גם להגדיר מי אחראי על העדכון. בסטודיו קטן זה לרוב נופל על הבעלים ונדחה שוב ושוב, ושעה קבועה בחודש ביומן פותרת את זה טוב יותר מכל מערכת מתוחכמת.
בפרויקטים של בניית אתרים לעסקים אנחנו מגדירים את התבנית הזאת באפיון. זה מה שהופך אתר לכלי שמתעדכן בעצמו ולא לפרויקט שנגמר ביום ההשקה.
איך האתר מייצר פניות?
בשלושה מקומות. דרך פנייה שמופיעה בסוף כל פרויקט ולא רק בעמוד יצירת קשר, טופס קצר שמבקש מעט, ומענה מהיר. לקוח שהתרשם מפרויקט נמצא ברגע הנכון לפנות, ואם באותו רגע אין דרך פשוטה לעשות זאת, הרגע הזה חולף.
המיקום קובע כאן יותר מהניסוח. כפתור בסוף כל עמוד פרויקט תופס את ההתלהבות בדיוק ברגע שבו היא נוצרת, וכפתור שנמצא רק בתפריט דורש מהלקוח לחפש בעצמו.
הטופס צריך לבקש מעט. שם, טלפון וסוג הפרויקט מספיקים לחלוטין, וכל שדה נוסף מוריד פניות בלי להוסיף מידע שאי אפשר לברר בשיחה הראשונה.
מהירות המענה קובעת את השאר. בתחום שבו לקוח פונה לרוב לשלושה מעצבים באותו ערב, מי שחוזר ראשון נכנס לשיחה אמיתית, והשאר מקבלים תשובה מנומסת שכבר נבחר מישהו אחר.
וכשמפעילים גם פרסום, האתר חייב להיות מוכן. אתר תדמית עם עמודי פרויקט מסודרים ודרך פנייה ברורה ממיר הרבה יותר מגלריה יפה שמפנה לעמוד יצירת קשר כללי.
לקוח לא בוחר מעצב לפי כמות הפרויקטים בגלריה. הוא בוחר לפי התחושה שהוא מבין איך המעצב חושב, וזה בדיוק מה שתמונות לבדן לא מספרות.
אור פלתה, מנכ״ל U Digital Studio
שאלות ותשובות
למה גלריית תמונות לא מספיקה?
כי תמונות מראות תוצאה ולא הסבר. לקוח שרואה עשרים חללים יפים לא יודע איך הם נבנו, מה היו האילוצים ואיך המעצב חושב. תיק עבודות שמציג רק תוצאות מוכיח מיומנות ולא עוזר להחליט על התאמה.
איך מציגים פרויקט נכון?
כסיפור קצר: תמונות לפני, מה הלקוח ביקש, מה היו האילוצים, שתיים או שלוש החלטות עיצוב עם הסבר, ותמונות אחרי. חמישה משפטים לצד התמונות הופכים גלריה למשהו שמסביר איך המעצב חושב.
כדאי להציג תמונות לפני?
מאוד. תמונת לפני שאינה מחמיאה הופכת את התוצאה למרשימה בהרבה ומראה כמה עבודה הייתה שם. היא גם עוזרת ללקוח לדמיין את הדירה שלו, שכרגע גם היא לא נראית כמו תמונה בקטלוג.
אילו פרטים מעשיים חייבים להופיע?
איך עובד התהליך בשלבים, כמה זמן הוא נמשך, מה מודל התמחור, ובאילו אזורים עובדים. חוסר בהם גורם לדחיית פנייה, כי אנשים לא רוצים לגלות שהם לא בטווח אחרי שיחה שלמה.
צריך לפרסם מחירים?
לא בהכרח מחיר מדויק, וכן כדאי להסביר את מודל התמחור. הסבר על מה משפיע על העלות, האם החיוב לפי שעה או לפי פרויקט, ומהו היקף מינימלי, עונה על השאלה ומשאיר את המספר לשיחה.
מה חשוב בעיצוב האתר של מעצב?
שהוא יהיה שקט ויאפשר לעבודה לבלוט: הרבה אוויר, טיפוגרפיה מוקפדת, מעט צבעים ותמונות גדולות שנטענות מהר. אתר של מעצב הוא בעצמו הוכחה ליכולת, ואתר עמוס סותר את המסר שהוא אמור להעביר.
איך מוודאים שאפשר לעדכן לבד?
צריך תבנית מוגדרת לעמוד פרויקט, שבה הוספה היא מילוי שדות ולא בנייה מחדש. כדאי גם לקבוע מבנה קבוע: אותם שדות, אותו סדר ואותו יחס תמונות, כדי שהאתר יישאר אחיד גם אחרי עשרים פרויקטים.
איפה כדאי למקם את הפנייה?
בסוף כל עמוד פרויקט ולא רק בעמוד יצירת קשר. לקוח שהתרשם נמצא ברגע הנכון לפנות, ואם באותו רגע אין דרך פשוטה לעשות זאת, ההתלהבות חולפת. הטופס עצמו צריך לבקש שם, טלפון וסוג פרויקט בלבד.
