ניהול רשתות חברתיות לעסקים - העמוד שבודקים לפני שפונים

שני המונחים מתערבבים בשיחה כמעט תמיד, וההפרדה ביניהם היא ההחלטה הראשונה שצריך לקבל. הצד האורגני הוא מה שמתפרסם בעמוד ומגיע בעיקר למי שכבר עוקב, למי שהמערכת מחליטה להראות לו, ולמי שנכנס לבדוק אתכם. הצד הממומן הוא תשלום לפלטפורמה כדי להגיע לאנשים שלא מכירים אתכם בכלל.

שניהם נחוצים ואף אחד מהם לא מחליף את השני. קמפיין שמביא אלף אנשים לעמוד נטוש מבזבז חלק מהם ברגע ההחלטה, ועמוד מטופח בלי תקציב מדיה מדבר בעיקר עם מי שכבר מכיר. מה שכן משתנה בין עסקים הוא החלוקה: בעסק מקומי עם קהל קטן הצד האורגני עושה חלק גדול מהעבודה, ובחנות שמוכרת ארצית הממומן מוביל והאורגני מחזיק.

בפועל הם מזינים זה את זה. פוסט אורגני שקיבל שמירות ותגובות הוא המועמד הטוב ביותר להפוך למודעה, כי הוא כבר הוכיח שהוא עוצר גלילה - ומודעה שעבדה מלמדת מה כדאי לכתוב בעמוד. זו הסיבה שאנחנו מנהלים את שני הצדדים, כל אחד בעמוד שירות משלו, ומעבירים מידע ביניהם.

השאלה שנשאלת ראשונה היא כמעט תמיד כמה פוסטים בשבוע, וזו כמעט תמיד השאלה הלא נכונה. שלושה דברים משפיעים יותר מהתדירות. הראשון הוא מהירות המענה: אדם ששאל מחיר בהודעה וקיבל תשובה אחרי יומיים כבר קנה במקום אחר, וזו הדליפה השקטה ביותר בעמוד עסקי - היא לא מופיעה בשום דוח כי היא מעולם לא הפכה לפנייה.

השני הוא איך העמוד נראה למי שנוחת עליו בפעם הראשונה. תיאור שמסביר מה העסק עושה ולמי, קישור שעובד, שעות פעילות, וסטוריז שמורים שעונים על השאלות שחוזרות - מחיר, אזור שירות, זמני אספקה. זה החלק שהכי מזניחים והוא הראשון שנראה, הרבה לפני הפוסט האחרון.

השלישי הוא סוג התוכן. עבודות שנעשו, המקום, הצוות ולקוחות אמיתיים נקלטים כאמינים; תמונת מאגר נקלטת מיד כתמונת מאגר ומורידה אמון גם כשהיא יפה יותר. לכן חלק מהעבודה שלנו הוא לבנות תהליך קבוע לאיסוף חומרים מהעסק, ולא לחפש כל חודש מה להעלות.

התשובה הכנה היא שהקצב פחות חשוב מהעקביות, ושעדיף להתחייב למה שאפשר להחזיק שנה. שלושה פוסטים טובים בחודש עם תמונות אמיתיות מעבודה שנעשתה עדיפים על שלושה פוסטים גנריים בשבוע, ובוודאי על קצב שנשבר בחודש השני ומשאיר עמוד שנראה נטוש יותר מאשר לפני שהתחלנו.

מה שכן עוזר הוא מסגרת. במקום לחפש רעיון לכל פוסט, אנחנו קובעים ארבעה עד שישה עמודי תוכן קבועים שחוזרים - עבודות אחרונות, מאחורי הקלעים, שאלה שחוזרת מלקוחות, המלצה, טיפ קצר. עמוד עם מסגרת מייצר בשעה מה שעמוד בלי מסגרת מייצר ביום, וזה ההבדל בין קצב שנשמר לקצב שנשבר.

לגבי הפלטפורמות: כמעט תמיד עדיף לנהל היטב עמוד אחד או שניים מאשר ארבעה בחצי כוח. אינסטגרם הוא ברירת המחדל לרוב העסקים הוויזואליים, פייסבוק עדיין חזק לקהל מבוגר יותר ולקבוצות מקומיות, טיקטוק דורש וידאו שוטף, ולינקדאין רלוונטי בעיקר ל-B2B ולגיוס. אנחנו נגיד לכם באיזו פלטפורמה לא כדאי להיות, וזו לרוב ההמלצה ששווה הכי הרבה.

פייסבוק איבד חלק מהקהל הצעיר ובאותה נשימה נשאר רלוונטי מאוד לקהלים מסוימים, ובעיקר לגילאי שלושים ומעלה ולקהילות מקומיות. העמוד העסקי עובד היום פחות טוב מבעבר להפצה אורגנית, כי ההגעה האורגנית לעמודים ירדה - אבל שני מקומות בפלטפורמה עדיין מייצרים פניות אמיתיות.

הראשון הוא הקבוצות המקומיות. עסק שמשתתף בקבוצה של היישוב או של התחום בצורה מועילה - עונה על שאלות, לא מוכר בכל תגובה - מייצר ממנה פניות בעלות אפס. זו עבודה ידנית שלא מתאימה לכל עסק, ואנחנו אומרים מראש למי היא מתאימה. השני הוא הביקורות וההמלצות בעמוד, שהן מהדברים הראשונים שמופיעים בחיפוש על שם העסק.

הצד השלישי טכני ופחות מדובר: העמוד העסקי הוא מה שמחזיק את חשבון המודעות, את הפיקסל ואת הקטלוג. עמוד שנפרץ או שאין עליו שליטה מלאה מסכן את כל הפעילות הממומנת, ולכן אנחנו מוודאים הרשאות מסודרות, אימות דו שלבי ובעלות עסקית נכונה עוד לפני שמתחילים לפרסם.

מספר העוקבים הוא המדד שהכי קל להראות והכי קשה להפקיד בבנק. אפשר להכפיל אותו בתחרות שבה מחלקים מוצר, ולקבל קהל שלא יקנה לעולם ושמדלל את ההגעה של כל פוסט עתידי. לכן הוא לא מופיע בראש הדוח שלנו, וכשהוא מופיע זה כהקשר ולא כתוצאה.

ארבעה מדדים כן מופיעים. שמירות ושיתופים, כי הם פעולה שדורשת מאמץ ולכן הם האות שהפלטפורמות מתייחסות אליו ברצינות. פניות שהגיעו בהודעות, כי זו הפנייה עצמה. זמן מענה ממוצע, כי הוא מנבא כמה מהן ייסגרו. והגעה לאתר או לוואטסאפ מהפרופיל, כי זה מה שסוגר את הלולאה.

יש גם מדד אחד שאנחנו מבקשים מהלקוח ולא רואים בפלטפורמה: כמה אנשים אמרו בשיחה שהם ראו אתכם ברשתות. זה נתון שלא נמדד בשום דשבורד, והוא לעתים קרובות המספר שהכי משכנע - במיוחד בעסקים שבהם הפנייה מגיעה בטלפון והעמוד רק הכריע.

התמחור נבנה לפי היקף העבודה, וההבדל הגדול בין הצעות נובע כמעט תמיד משלושה דברים שלא תמיד כתובים בהן. הראשון הוא מי מפיק את החומרים: הצעה שמניחה שאתם מספקים תמונות זולה משמעותית מהצעה שכוללת צילום שוטף במקום, וזה הפער שהכי מפתיע.

השני הוא האם המענה להודעות ולתגובות כלול. יש הצעות שמכסות פרסום בלבד ומשאירות את המענה אצלכם, וזה לגיטימי כל עוד ברור מי אחראי - כי הודעה שלא נענית היא בדיוק המקום שבו הכסף הולך לאיבוד. השלישי הוא מספר הפלטפורמות: ניהול אינסטגרם ופייסבוק מאותם חומרים זול בהרבה מהוספת טיקטוק, שדורש הפקת וידאו נפרדת.

מה שאנחנו ממליצים לבדוק בכל הצעה זה מה קורה בחודש השלישי. קל להיראות טוב בחודש הראשון עם חומרים שנאספו מראש; מה שמבדיל הוא האם יש תהליך שמייצר חומרים חדשים באופן קבוע. בלי זה, כל ניהול עמודים מתכנס תוך רבעון לתמונות מאגר ולציטוטים.