רוב המוזיקאים מנהלים את הנוכחות שלהם בשתי פלטפורמות: רשת חברתית אחת ופלטפורמת הזרמה אחת. שתיהן חיוניות, ובשתיהן אתם אורחים ולא בעלי בית.
המשמעות היא שכל שינוי באלגוריתם יכול למחוק חצי מהחשיפה בן לילה. עשרת אלפים עוקבים לא שווים דבר אם הפלטפורמה החליטה להראות את התוכן לאחוז מהם.
המאמר מסביר מה כדאי שיהיה בבעלותכם, איך משתמשים ברשתות בלי להיות תלויים בהן לגמרי, ואיך מתכננים שחרור של שיר שלא נעלם ביום למחרת.
למה מוזיקאי צריך אתר משלו?
כי זה המקום היחיד שלא ניתן לקחת מכם. פרופיל ברשת חברתית יכול להיחסם, אלגוריתם יכול להשתנות, ופלטפורמה יכולה לשנות תנאים. אתר ורשימת דיוור נשארים שלכם בכל תרחיש, והם גם הדרך היחידה להגיע לקהל בלי לעבור דרך מתווך.
יש גם צד מעשי לגמרי. מפיק, מארגן אירועים או עיתונאי שמחפש אתכם רוצה למצוא במקום אחד קטלוג, תמונות באיכות גבוהה, ביוגרפיה ופרטי קשר.
בפרופיל ברשת חברתית זה כמעט בלתי אפשרי. הוא בנוי לתצוגה כרונולוגית, ומידע מלפני שנה נעלם בפרקטיקה גם אם הוא עדיין קיים שם.
האתר גם עונה לחיפושים בגוגל. מי שמחפש את שם האמן, את שם השיר או את שם ההופעה מגיע דרך החיפוש, וזו תנועה שלא עוברת דרך שום אלגוריתם של פיד.
זה חשוב במיוחד אחרי חשיפה. אדם ששמע קטע ברשת ורוצה לדעת מי זה מקליד את השם בגוגל, ואם מה שהוא מוצא שם הוא פרופיל ישן או כלום, הרגע הזה הולך לאיבוד.
מה חייב להיות באתר?
שישה דברים, וכולם מעשיים לגמרי. נגן או קישורים לכל פלטפורמות ההזרמה, לוח הופעות מעודכן, ביוגרפיה בגרסה קצרה ובגרסה ארוכה, תמונות להורדה באיכות גבוהה, פרטי יצירת קשר להזמנות, וטופס הרשמה לרשימת דיוור. שני האחרונים הם אלה שמייצרים הזדמנויות בפועל.
- קישורים לכל הפלטפורמות במקום אחד
- לוח הופעות עם תאריכים וכרטיסים
- ביוגרפיה בשתי גרסאות, קצרה וארוכה
- תמונות מקצועיות להורדה לשימוש עיתונאי
- פרטי קשר להזמנות ולשיתופי פעולה
- טופס הרשמה לרשימת דיוור
הפריט הרביעי חוסך זמן לכולם. עיתונאי שכותב על ההופעה צריך תמונה מיד, ומי שנותן לו אותה בלי לחפש הוא זה שמופיע בכתבה.
הפריט האחרון הוא הנכס האמיתי. רשימת דיוור מגיעה לכל מי שנרשם אליה, בלי אלגוריתם באמצע, וזה ההבדל הגדול ביותר בין קהל שכור לקהל שלכם.
האתר עצמו לא צריך להיות מורכב. חמישה עמודים ברורים, מהירים ותקינים במובייל, עושים את העבודה טוב יותר מאתר מרשים עם אנימציות שנטען לאט ומאבד אנשים.
איך עובדים עם פלטפורמות ההזרמה?
ממלאים את הפרופיל ומודדים את הנתונים. תמונה עדכנית, ביוגרפיה, קישורים וקטלוג מסודר הם הבסיס, ולצדם לוח המחוונים לאמנים מראה מאיפה מגיעות ההאזנות, אילו שירים מחזיקים מאזינים, ובאילו ערים נמצא הקהל. זה מידע ששווה זהב לתכנון הופעות.
| הנתון | מה הוא אומר | מה עושים |
|---|---|---|
| מקור ההאזנות | פלייליסט, חיפוש או פרופיל | לחזק את מה שעובד |
| מאזינים חוזרים | האם נבנה קהל | המדד החשוב ביותר |
| ערים מובילות | איפה הקהל נמצא | לתכנן הופעות |
| שיעור דילוג | האם הפתיחה עובדת | לבחון סדר ואורך |
| שמירות | האם השיר התחבב | אות לאיכות |
השורה השנייה היא זו שמפרידה בין רעש לבנייה. אלף האזנות ממישהו שלא חזר שוות פחות ממאה מאזינים שחוזרים בכל שחרור.
השורה השלישית מתורגמת ישירות לכסף. אמן שרואה ריכוז מאזינים בעיר מסוימת יודע איפה כדאי להופיע, וזה מידע שפעם היה אפשר רק לנחש.
מה שכדאי להימנע ממנו הוא רדיפה אחרי מספרים מנופחים. שירותים שמבטיחים האזנות מייצרים נתון שנראה טוב ומקלקל את הפילוח, וגם מסכנים את הפרופיל.
אילו רשתות באמת עובדות?
אלה שמבוססות וידאו קצר. פורמט אנכי של שניות ספורות הוא ערוץ הגילוי המרכזי במוזיקה היום, כי הוא מציג אנשים שלא מכירים אתכם. רשתות אחרות טובות יותר לשימור קהל קיים ולעדכונים, ולכן כדאי להפריד בין השניים ולא לצפות מכולן לאותו דבר.
מה שעובד בפורמט הזה הוא קטע ולא שיר. שלושים שניות שמתחילות בנקודה החזקה ביותר, בלי הקדמה, כי בשלוש השניות הראשונות מחליטים אם להמשיך.
כדאי גם לצלם יותר ממה שנדמה שצריך. חזרות, רגעים באולפן, סיפור מאחורי שורה בטקסט וטעויות מצחיקות עובדים לעיתים טוב יותר מהפקה מלוטשת.
הסיבה פשוטה: אנשים מתחברים לאדם ולא להפקה. סרטון שצולם בטלפון עם משהו אמיתי בתוכו עוצר גלילה יותר מקליפ מושקע שנראה כמו פרסומת, ובעיקר הוא זמין הרבה יותר לייצור שוטף.
כשמפרסמים בתשלום, זה ערוץ זול יחסית להיכרות ראשונה. פרסום ממומן בטיקטוק מאפשר לבדוק אילו קטעים עוצרים אנשים לפני שמשקיעים בהם תקציב גדול.
איך מתכננים שחרור של שיר?
מתחילים שבועות לפני התאריך ולא ביום עצמו. מעלים את השיר להפצה מראש, פותחים קישור הרשמה מוקדמת, מייצרים כמה קטעי וידאו קצרים, מודיעים לרשימת הדיוור, ומתכננים מה מפרסמים בשבוע שאחרי. יום השחרור הוא נקודה אחת בתוך תהליך.
- מעלים להפצה כמה שבועות מראש
- פותחים קישור הרשמה מוקדמת ומפיצים אותו
- מכינים שלושה עד חמישה קטעי וידאו קצרים
- מודיעים לרשימת הדיוור לפני כולם
- מפרסמים ביום השחרור בכל הערוצים
- ממשיכים לפרסם קטעים בשבועיים שאחרי
השלב האחרון הוא זה שמדלגים עליו כמעט תמיד. רוב האמנים מפרסמים ביום השחרור ונעלמים, בעוד שהתנועה האמיתית נבנית בשבועות שאחריו.
השלב השני משפיע ישירות על הפתיחה. הרשמה מוקדמת מייצרת האזנות ריכוזיות ביום הראשון, וזה איתות חיובי במערכות ההמלצה של הפלטפורמות.
השלב הרביעי הוא זה שמצדיק את כל העבודה על הרשימה. קהל שקיבל את השיר יום לפני כולם מרגיש חלק ממשהו, וזה מה שהופך מאזין למעריץ.
איך בונים קהל שנשאר?
באיסוף שיטתי של פרטי קשר ובקשר קבוע. כל הופעה, כל שחרור וכל סרטון הם הזדמנות להזמין הרשמה לרשימה. אחרי זה שולחים מעט ובעל ערך: עדכון על שחרור, הזמנה להופעה, או משהו שלא פורסם, ולא הודעה שיווקית כל שבוע.
בהופעות זה הכי קל ולרוב לא נעשה. קוד שמופיע על המסך או שלט קטן ליד הדוכן ממירים חלק לא מבוטל מהקהל שנמצא שם ממילא ובא לראות אתכם.
בתמורה כדאי לתת משהו. הקלטה חיה, גרסה אקוסטית או גישה מוקדמת לכרטיסים הם החלפה הוגנת שאנשים נענים לה בשמחה.
מה שחשוב הוא לשלוח מעט. מייל אחד בחודש שיש בו משהו אמיתי שומר על רשימה חיה, וארבעה מיילים בחודש מייצרים בעיקר הסרות מהרשימה שאי אפשר להחזיר.
וכשמנהלים את כל הערוצים במקביל, זה נעשה עומס. ניהול עמודי סושיאל מסודר עם לוח תוכן חוסך את המצב שבו שבועיים עוברים בלי שום פרסום.
אילו טעויות חוזרות?
ארבע. להסתמך רק על רשת אחת, לפרסם רק ביום השחרור, לרדוף אחרי מספרים במקום אחרי מאזינים חוזרים, ולא לאסוף פרטי קשר אף פעם. הרביעית היא היקרה ביותר, כי אחרי חמש שנים של פעילות היא מותירה אמן בלי שום דרך להגיע לקהל שלו.
הראשונה מתגלה בדרך הקשה. אמנים שבנו קהל בפלטפורמה אחת וראו אותה משנה כללים גילו שהחשיפה נעלמה בלי שום התראה ובלי שום דרך לשחזר אותה.
השלישית משנה החלטות. כשמסתכלים על מספר האזנות בלבד, נראה ששיר אחד הצליח, וכשמסתכלים על מאזינים חוזרים מתברר שדווקא שיר אחר בנה קהל.
וכשיש תקציב, שווה למקד אותו. פרסום דיגיטלי לאמן עובד הכי טוב סביב אירוע מוגדר, כמו שחרור או הופעה, ולא כפעילות רציפה בלי נקודת שיא.
עוקבים אתם שוכרים, ורשימת דיוור אתם מחזיקים. ההבדל מתגלה בדיוק ביום שהאלגוריתם משתנה.
אור פלתה, מנכ״ל U Digital Studio
שאלות ותשובות
למה מוזיקאי צריך אתר אם יש לו רשתות?
כי האתר ורשימת הדיוור הם הנכסים היחידים שנשארים שלכם. פרופיל יכול להיחסם, אלגוריתם יכול להשתנות ופלטפורמה יכולה לשנות תנאים. בנוסף, מפיק או עיתונאי שמחפש אתכם צריך למצוא הכול במקום אחד.
מה חייב להיות באתר של אמן?
קישורים לכל פלטפורמות ההזרמה, לוח הופעות מעודכן, ביוגרפיה בשתי גרסאות, תמונות מקצועיות להורדה, פרטי קשר להזמנות, וטופס הרשמה לרשימת דיוור. התמונות והרשימה הם שני הפריטים שמייצרים הזדמנויות בפועל.
מה הכי חשוב בנתוני פלטפורמות ההזרמה?
מאזינים חוזרים. אלף האזנות ממישהו שלא חזר שוות פחות ממאה מאזינים שחוזרים בכל שחרור. אחריו חשובים מקור ההאזנות והערים המובילות, שמאפשרים לדעת מה עובד ואיפה כדאי להופיע.
איזו רשת חברתית הכי עובדת למוזיקה?
אלה שמבוססות וידאו קצר. פורמט אנכי של שניות ספורות הוא ערוץ הגילוי המרכזי, כי הוא מציג אנשים שלא מכירים אתכם. רשתות אחרות מתאימות יותר לשימור קהל קיים ולעדכונים, וזה תפקיד שונה.
מתי מתחילים לשווק שיר חדש?
שבועות לפני התאריך. מעלים להפצה מראש, פותחים קישור הרשמה מוקדמת, מכינים כמה קטעי וידאו, ומודיעים לרשימת הדיוור. הרשמה מוקדמת מייצרת האזנות ריכוזיות ביום הראשון, וזה איתות חיובי במערכות ההמלצה.
מה עושים אחרי יום השחרור?
ממשיכים לפרסם עוד שבועיים לפחות. רוב האמנים מפרסמים ביום השחרור ונעלמים, בעוד שהתנועה האמיתית נבנית בשבועות שאחריו. קטעים שונים מאותו שיר, סיפור מאחורי הכתיבה או גרסה חיה מחזיקים את הנושא.
כדאי לקנות האזנות או עוקבים?
לא. שירותים כאלה מייצרים נתון שנראה טוב ומקלקלים את הפילוח האמיתי של הקהל, וגם מסכנים את הפרופיל. מערכות ההמלצה מסתמכות על התנהגות אמיתית, ונתונים מזויפים פוגעים דווקא בחשיפה האורגנית.
איך אוספים פרטי קשר של מעריצים?
בכל הופעה, בכל שחרור ובכל סרטון. קוד על המסך בהופעה או שלט ליד הדוכן ממירים חלק מהקהל שנמצא שם ממילא. בתמורה כדאי לתת משהו: הקלטה חיה, גרסה אקוסטית או גישה מוקדמת לכרטיסים.
